החלטה בתיק רע"א 52543-07-11

א.      בר"ע על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט סובל), במסגרת עש"א 10598-03-11, שלפיה נדחתה בר"ע על החלטת רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת ענת דבי) מיום 5.12.10 בתיק הוצאה לפועל מס' 01-18925-58-5 (להלן: " תיק ההוצל"פ").

ב.       העובדות הרלוונטיות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסק דין מיום 24.8.08, שלפיו חויב המשיב לשלם למבקש סכום של 5,600 ש"ח. המשיב חויב לשלם את סכום פסק הדין בארבעה תשלומים, חודשיים, רצופים ושווים בסך של 1,400 ש"ח כל אחד, אשר הראשון שבהם ישולם ביום 1.6.08. כמו כן, נקבע בפסק הדין, כי אם המשיב לא ישלם תשלום מן התשלומים במועד שנקבע, יעמוד סכום פסק הדין לפירעון מיידי, בניכוי הסכומים ששולמו עד אותו מועד, ולחוב יתווסף סך של 3,000 ש"ח. כמו כן, נקבע כי איחור של עד חמישה ימים לא יהווה איחור המזכה בתשלום הסכום הנוסף בסך 3,000 ש"ח.

ביום 30.12.08 הגיש המשיב בקשה בטענת "פרעתי" . בבקשתו טען המשיב, בין היתר, כי ביום 18.6.08 שילם למבקש סכום של 1,400 ש"ח וכי שילם פעמיים נוספות תשלומים בסך 1,400 ש"ח (עמוד 33 לבקשת רשות הערעור - סעיפים 2+5 לבקשה בטענת פרעתי). לטענת המשיב, ביקש לשלם את התשלום האחרון במזומן, אך המבקש סירב לתת לו קבלה בגין התשלום.

לטענת המשיב, משהמבקש סרב ליתן לו קבלה בעבור התשלום כאמור, לא שילם את הסכום באותו מועד. המשיב טען כי ניסה מספר פעמים להשיג את המבקש, אך הלה נעלם ועד מועד הגשת הבקשה לביצוע פסק הדין לא עלה בידי המשיב לאתרו.

בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 30.12.08, הפקיד המשיב סכום של 1,400 ש"ח בתיק ההוצאה לפועל.

ביום 4.12.2010 ניתנה על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל החלטה בבקשה בטענת פרעתי, כאמור. בהחלטתה  ציינה הרשמת כי המשיב העיד בפניה כי משך מן הבנק שלושה שיקים בנקאיים לפקודת הזוכה, על סך 1,400 ש"ח כל אחד. כמו כן הצהיר המשיב כי קיבל קבלות מהמבקש שנמסרו לו במועדים המאוחרים לקבלת השקים.

כן ציינה כב' רשמת ההוצאה לפועל כי בדיון שהתקיים בפניה העיד המשיב כי הגיע אל הזוכה בחודש אוגוסט 2008, כשבידיו סכום של 1,400 ש"ח במזומן, אך המבקש סרב למסור לידי המשיב קבלה על קבלת המזומן ועל כן לא שילם את הסכום. עוד הצהיר המשיב כי הקבלות אשר נושאות את התאריכים 18.6.08 ו- 1.9.08, נמסרו לו על ידי המבקש במועדים המאוחרים למועד מסירת השקים לידי המערער וכי אלה כלל אינם משקפים את מועד התשלום הפועל.

רשמת ההוצאה לפועל קבעה:

"אני נותנת אמון בגרסת החייב כי שילם שני השיקים הראשונים במועד וכי שילם השיק השלישי באיחור בן יומיים כיוון שלא הצליח לאתר את הזוכה. גרסתו של החייב לעניין זה נתמכת אף בדברי הזוכה בפתח הדיון (עמ' 2 בפרוטוקול). אשר הצהיר כי "אני הייתי חולה ונשרפה דירתי הייתי מאוד נחמד אל החייב כדי לאפשר לו לשלם"). (עמ' 2 להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 4.12.10, עמ' 24 לבר"ע).

ובהמשך קבעה רשמת ההוצל"פ: 

" כמו כן, אני מקבלת את גרסת החייב, אשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית... "

ועוד בהמשך:

"לעניין התשלום האחרון - אני נותנת אמון בדברי החייב כי הגיע אל הזוכה כשבכיסו 1,400 ש'חש"ח וכי לא שילמם לזוכה נוכח סירובו של הזוכה למסור לידיו קבלה. הדבר הינו הגיוני בחיי מסחר רגילים, שהרי לתשלום במזומן אין אסמכתא אלא אם ניתנה עליה קבלה בכתב בגין תשלומו. במיוחד נכון הדבר נוכח מערכת היחסים העכורה בין הצדדים וחוסר האמון הבולט ביניהם, שלא לומר אף האיבה הגלויה ביניהם. אני קובעת, כי סירובו של הזוכה למסור קבלה היא הסיבה לאי תשלום סכום התשלום האחרון במועד".

(עמ' 2 להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 4.12.10, עמ' 24 לבר"ע).

כאמור,רשמת ההוצאה לפועל קבעה בהחלטתה כי היא נותנת אמון בגרסת המשיב לפיה שילם את שני התשלומים הראשונים במועד, ואילו התשלום השלישי שולם באיחור של יומיים.

עוד נקבע כי בנסיבות בהן המשיב ביקש לקיים את פסק הדין כלשונו, אך המבקש מנע ממנו לעשות כן בהתנהלותו, הרי שהפעלת הסנקציה בגין ההפרה אינה כדין, ומהווה שימוש שלא בתום לב בזכותו של המערער על פי פסק הדין.

בית משפט קמא דחה את ערעורו של המבקש בקובעו, בין היתר, כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל מבוססת, רובה ככולה, על ממצאי מהימנות, אשר נקבעו על ידה לאחר שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מעדותו של המשיב בפניה. ביהמ"ש קמא חזר על ההלכה הידועה כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, כמו גם קביעות מהימנות, אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן. (עמ' 4 פסקה 8 לפסק הדין).

עוד קבע בית המשפט קמא כי לא מצא מקום להתערב בקביעותיה של רשמת ההוצאה לפועל, בכל הנוגע למועדים בהם ביצע המשיב את התשלומים לידי המבקש, וכי מסקנותיה של רשמת ההוצאה לפועל מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר.